<h1>צידה לדרך מ"ב כ"א פי"ד</h1>
<h2>דף נו.</h2>
ניקב קרומו של מוח ישים אצבעו בחכו אם מבצבץ ועולה המוח טרפה. כל טרפות שמנו חז"ל בבהמה כנגדן בעוף. יתר עליהם העוף נשבר העצם אפילו לא ניקב קרום של מוח אם הוא עוף הרגיל במים שקרומו רך טרפה. (וכי) [וכן] נוהג דין זה באווזים שרגילים לשוט במים. העוף אין לו כרס ולא המסס ולא בית הכוסות אבל יש לו כנגדן זפק וקורקבן. וכל הטרפיות הכתובות בבהמה אם ימצא בעוף באברים המצויין לעוף כבהמה משפט אחד להם חוץ מטרפות שבכוליא ושבטחול ושבאוני הריאה מפני שהעוף אין לו חיתוך אונות ואם ימצאו לו אין להם מנין ידוע. וטחול העוף כעינבה ואיננו כטחול הבהמה. וטרפה שבכוליא ושבטחול אינו בכלל מה שאמרו כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף. לכך אין לכוליא שהקטינה שעור בעוף. ניקבו הדקין ניקב הקורקבן טרפה. אבל אם כסויו קיים כשר. ניקב זה בלא זה כשר. וכן אם ניקבו זה וזה אם הנקבים זה שלא כנגד זה כשר. והוא שיהא הנקב הזה על ידי חולי או כיוצא בו. אבל אם הנקב על ידי מחט בבשר הקורקבן טרפה. כי בודאי בא דרך הושט ונקבו ובא אל החלל וניקב בשר הקורקבן ולא ניקב עדיין הכיס. בני מעים שהם הלב והכבד והקורקבן אם נשתנו מראיתם כגון שחזרו ירוקין טרפה. ושעור ירוקתן במשהו ואפילו לא יעבור הירקות עד החלל ודין זה אינו בבהמה. בני מעים שהאדימו טרפה ואם בשלן וחזרו והוריקו כשרה. וכן הדין בלב ובכבד וקורקבן שהוריקו ובשלן וחזרו והאדימו כשרה. ואם היו אדומים וכשבשלן הוריקו טרפה וכן הדין בבני מעים שהוריקו ובשלן וחזרו והאדימו טרפה. ניקב הזפק ואפילו ניטל כשרה. גגו של זפק והוא ממקום שמתחיל להיות מצר והולך כנגד הושט נדון כושט ובנקב משהו טרפה. ניטלה הנוצה וכן אם נשתברו עצמות כנפיה כשרה. אין להוסיף על טרפות הללו כלל שכל שאירע לבהמה או לחיה או עוף חוץ מאלו שמנו חכמי הדורות הראשונים ז"ל והסכימו עליהם בתי בני ישראל אפשר שתחיה ואפילו נודע מדברי הטבע שאין סופה לחיות. וכל שמנו ואמרו חז"ל טרפה אפילו נודע מדרך הטבע שמקצתן אינן מתות ואפשר שתחיינה מהם אין לנו אלא מה שמנו חכמים כי הם מקובלים מהנביאים השלמים. שכולם מתאימים. בין נגע לנגע בין דמים לדמים. כי לא היה מהם נעלם ומכוסה. כי קבלו מסיני מפי אומר ועושה. וכתיב בתורה על פי הדבר אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה.
